פסק-דין בתיק ת"א 27117-05-11

רקע

1.         החלטה זו עוסקת בשאלה האם חוסר מעש רשלני מצד התובע (או בא כוחו), בניהול הליך ראשון, שולל את זכאותו להסתמך על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), לפי פרשנותו התכליתית, במסגרת הליך שני שבו הוא מבקש להגיש מחדש את תביעתו שנמחקה.

2.         הנתבעת (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה לדחיית התובענה דנן מפאת התיישנותה.

3.         ברקע לבקשה זו עומדת תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (להלן: "המשיב"), לטענתו, בעת עבודתו אצל המבקשת ביום 31.12.2001.

4.         ראשיתם של ההליכים בין הצדדים בתובענה קודמת שהוגשה ע"י המשיב לבית משפט השלום בנצרת (ת"א 1217/07 - להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה, שאף היא תביעה לפיצוי על נזקי גוף, הוגשה בעילות חלופיות (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים; להלן - "פלת"ד" ולחלופין לפי פקודת הנזיקין; להלן- "פקנ"ז") בגין אותה תאונה העומדת בבסיס התביעה שבפניי.    

5.         התביעה הראשונה הוגשה ביום 17.01.07, ונמחקה 4 פעמים מחמת חוסר מעש בתאריכים  04.09.07, 24.01.08, 06.09.08 ו- 21.09.09 (להלן: "פסק המחיקה האחרון"). התביעה שבפניי הוגשה ביום 16.05.11. 

6.         עד כאן עיקר העובדות הדרושות שאינן שנויות במחלוקת. מכאן נעבור לבחינת טענות הצדדים.

טענות המבקשת

7.         בבקשה, נטען כי האירוע מושא התובענה ארע בשנת 2001, בעוד שהתביעה דנן הוגשה בשנת 2011, היינו בחלוף כ- 10 שנים ממועד התרחשותו. בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") הקובע, כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת בחלוף 7 שנים, התביעה דנן התיישנה כבר ביום 31.12.08.

8.         המבקשת טוענת, כי אין בנסיבות המקרה שלפנינו תחולה להוראת סעיף 15 לחוק  המאפשרת ניכוי התקופה שבה הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת. שני טעמים לכך: האחד - התביעה הראשונה נמחקה ע"י בית המשפט 4 פעמים כתוצאה מחוסר מעש ואי מילוי אחר צווי והחלטות בית המשפט ע"י המשיב, באופן המלמד כי המשיב זנח את תביעתו. במקרה זה, המחיקות מעידות על כך שהתובע לא עמד על זכויותיו, ולפיכך ההרחבה שנעשתה בפסיקה למונח "נדחתה" בסעיף 15 לחוק אינה חלה לגביו. 

השני - טענת המבקשת להעדר תחולה של  סעיף 15 לחוק יסודה בכך, שהתביעה הראשונה  מעולם לא נמסרה למבקשת, שלראשונה למדה על קיומה מתוך תביעה זו, בה נכתב כי הוגשה בעבר תובענה שנמחקה מחוסר מעש. עקב כך, נגרם למבקשת נזק ראייתי שבא לידי ביטוי באי יכולתה לאתר מסמכים רלוונטיים לניהול הגנתה. 

9.         לטענת המבקשת, עקב התרשלותו ומחדליו של המשיב, הוא אינו יכול ליהנות מהפסקת מרוץ ההתיישנות בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ואין בפרק הזמן בו הייתה התביעה הראשונה תלויה ועמדת בבית המשפט כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.   

10.        עוד טוענת המבקשת, כי אין בהוראות סעיף 16 לחוק, ולפיו מוארכת תקופת ההתיישנות לתקופה של שנה מהיום שבו חדל העיכוב, כדי להושיע למשיב, מכיוון שהתביעה השנייה - היא התביעה שבפניי - הוגשה למעלה משנה ממועד פסק המחיקה האחרון. 

טענות המשיב

11.        המשיב מתנגד לבקשה.

12.        המשיב אינו חולק על כך, כי חלפו כעשר שנים מיום האירוע וכי תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד האירוע. המשיב טוען, כי מרוץ תקופת ההתיישנות נעצר בשל הגשת התביעה הראשונה שנמחקה, כאמור, מחוסר מעש. נטען כי המשיב עומד בתנאים הקבועים בסעיף 15 לחוק : הראשון - דחיית התביעה עפ"י החלטה שיפוטית מבלי שתהווה מעשה בית דין. בהקשר זה, סמך המשיב את יתדותיו על הפסיקה שפירשה באופן רחב את המונח "התובענה נדחתה" שבסעיף 15 לחוק, ולפיה מונח זה כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט שאינה יוצרת מעשה בית דין, ובכלל המקרה שבו הופסקה התובענה מחוסר מעש, כבנסיבות המקרה שלפנינו. התנאי השני- התובע גילה את דעתו כי הוא עומד על זכותו למצות את יומו בבית המשפט.   

13.        המשיב טוען, כי מעולם לא זנח את תביעתו וכי מחיקתה מחוסר מעש נבעה ממחדל של     בא-כוחו הקודם. כך, שאין ללמוד מהעדר המענה שלו להחלטות בית המשפט על חוסר רצונו בהמשך ניהול התובענה. דווקא עתירתו של המשיב פעם אחר פעם לביטול המחיקה וחידוש ההליך הקודם מעידה על רצונו להביא את תביעתו בפני שערי בית המשפט.

14.        בתשובה לטענה בדבר אי המצאת כתב התביעה בהליך הקודם לידי המבקשת, נטען כי המבקשת יוצגה בהליך הראשון ע"י עו"ד אשר פנה בשמה אל בא-כוחו הקודם של המשיב וביקש את הסכמתו להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת והמבטחת שלה, מגדל חברה לביטוח בע"מ, ואף נתן הסכמתו לביטול המחיקה. לא זאת אף זאת, בדיון שנערך בהליך הקודם ביום 29.06.09 הופיע עו"ד בשם המבקשת והמבטחת שלה. ללמדך, כי המבקשת ידעה אף ידעה אודות התביעה הראשונה.  

תשובת המבקשת